<h1>ספר עזרת נשים — שער חמישי</h1>
<h2>דף סה.</h2>
וכתב הר"ם באישות [פ"ד ה"ז] קטן שקדש אין קדושיו קדושין, אבל גדול שקדש הקטנה היתומה או קטנה שיצאה מרשות אב, אם היתה פחותה מבת שש שנים אעפ"י שהיא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת אין כאן קדושין ואינה צריכה למאן. ואם היתה מבת עשר ולמעלה אעפ"י שהיא סכלה ביותר הואיל ונתקדשה לדעתה הרי זו מקודשת למיאון. היתה מבת שש עד סוף עשר בודקין את יופי דעתה אם מבחנת ומכרת עסקי נשואין וקדושין צריכה למאן, ואם לאו אינה מתקדשת למיאון ואינה צריכה למאן. כיצד נתקדשה ולא רצתה לישב עם בעלה צריכה למאן בפני שנים ותאמר איני רוצה בו ויוצאה בלא גט והיא הנקראת ממאנת, ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קדושיה קדושין גמורין מן התורה, אלא קדושי קטנה מדברי סופרים. והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושין, ונעשית אשת איש גמורה, ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה, ואם לא רצתה לישב צריכה למאן ותצא בלא גט.
